שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת.
בַּחוּץ חָשׁוּךְ וְאִמָּא לְעוֹמְרִי אוֹמֶרֶת:
"לַיְלָה טוֹב עוֹמְרִיקִי, חֲלוֹמוֹת מְתוּקִים!"
וּמִיָּד נוֹתֶנֶת לוֹ נְשִׁיקָה עִם הֲמוֹן חִבּוּקִים.

עוֹמְרִי עוֹצֵם אֶת הָעֵינַיִם וּמְחַכֶּה.
מְעַנְיֵן מָה זֶה חֲלוֹמוֹת, הוּא תּוֹהֶה.
"מְתוּקִים? בֶּאֱמֶת? מָה, אִמָּא, אַתְּ מַרְשָׁה?
אֲבָל כְּבָר צִחְצַחְתִּי שִׁנַּיִם, אִמָּא! אִמָּא, אַתְּ בְּטוּחָה?!"

בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁנִּרְדָּמִים, הַמּוֹחַ לוֹקֵחַ אוֹתָנוּ לִמְקוֹמוֹת מְשֻׁנִּים. מֻזְמָנִים לְהִצְטָרֵף לְעוֹמְרִי, לְטִיּוּל מְבַלְבֵּל בֵּין הַחֲלוֹמוֹת לַמְּצִיאוּת. מַזָּל שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ אִתּוֹ כְּדֵי לַעֲזֹר לוֹ לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ!

קוֹרְאִים לִי מַתָּן מָנוּ, אֲנִי נָשׂוּי לְאוֹר וְאַבָּא שֶׁל אֵמָה וְעוֹמְרִי. הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי הִיא הַהַשְׁרָאָה הֲכִי גְּדוֹלָה בַּחַיִּים שֶׁלִּי, וְהַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא הוֹכְחָה בִּשְׁבִילָם שֶׁלִּפְעָמִים חֲלוֹמוֹת מִתְגַּשְּׁמִים.

מְקַוֶּה שֶׁתֵּהָנוּ,
וְאַל תַּפְסִיקוּ לַחְלֹם!